"רדיו קול ברמה שלום": מירי גפן בראיון על כוחו של ההרגל

יש פתגם שאומר "אנחנו מה שאנחנו מורגלים לעשות". לעיתים קרובות ההרגלים הופכים להיות מגנט בלתי נפרד מאתנו.

דוגמא הכי פשוטה הוא ההרגל הממגנט של שימוש בפלאפון שהופך את זיכרוננו למוגבל יותר. שימו לב נח לנו שהפלאפון זוכר עבורנו את מספרי הפון של קרובנו. ההרגל הזה הופך למציאות חיים שהיא חלק מאתנו.

מציאות ההרגל הזו נפגשת עימי פיס טו פיס ביום יום שלי.

במסגרת תפקידי כמנהלת משרד הרדיו אני האחראית על מרכזיית הטלפונים. פרוש הדבר שכשאני מרימה את הפון במרכזיה אני מצרפת למילה "הלו" את רביעיית המילים המנומסת ובעיקר המזדהה עם מקום עבודתי "רדיו קול ברמה שלום". את רביעיית מילים אלו אני אומרת כמעט כל 3 דקות שהרי המרכזיה מוצפת פניות. (רדיו או לא רדיו!). באופן טבעי הפכו מילים אלו לחלק ממני עד כדי כך שכשאני מרימה את הפלאפון האישי שלי אני מוצאת עצמי פעמים רבות אומרת מילים אלו בפתיחת שיחה כשמתקשרים לאישי שלי. רק אמש התקשר בני מהישיבה ואני פותחת עימו את השיחה ב"רדיו קול ברמה שלום". והוא?? "אמא. הכל בסדר איתך"? ואני עניתי: "מצוין. למה לא?!"

ככה זה בטבעיות של ההרגל.

ההרגל נהפך לחלק ממני גם בסיטואציה הבאה:

בכניסה לרדיו יש זמזם לדלת. בכדי לפתוח את דלת הכניסה ניתן להשתמש ב-2 אופציות. אופציה ראשונה ע"י הנחת אצבע וזיהויה. אופציה שניה (אותה אני יותר אוהבת בשל יעילותה) ע"י צ'יפ מיוחד שמניחים על הזמזם. כך או כך אני מוצאת עצמי פעמים רבות לאחר יום עבודה בכניסה לבנין מגוריי מנסה להניח את הצ'יפ על מקשי האינטרקום במקום להקיש את הקוד הסודי.

ככה זה בחיים. הרגל נעשה חלק מאיתנו. אם נרצה או מבלי שנשים לב. תדאגו שההרגל שלכם חיובי או לפחות משהו שיצחיק אתכם. רק תזהרו שההרגל שלכם לא יהיה הרגל לצורך בפחממות או לשוקולד שזה לא יהפך לחלק ממכם כי אז תצטרכו לקרא להרגל סניליות (:

ככה זה בחיים!!!:)