הסגולה העתיקה לפרנסה: מדוע כולם קוראים היום את "פרשת המן"?

פרשת המן מתארת את ירידת המן לבני ישראל במדבר, מהווה סגולה לפרנסה, כמו שהזכיר בספר 'הפרישה': "כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו".

הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב, מגדולי החסידות, ציין ואמר על פרשת המן שסגולה לומר אותה כל שבת, ובמיוחד סגולה לאומרה בשניים מקרא ואחד תרגום ביום שלישי לשבוע פרשת שלח. בשולחן ערוך מוזכר שיש לקרוא את הפרשה בכל יום במהלך השנה אך מנהג זה פחות נפוץ.

הנוסח, של פרשת המן כולל התפילה שלפני ואחרי:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם.

בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:

וַיאמֶר יְהוָה אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לא:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:

וַיּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וּבקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֵת תְּלֻנתֵיכֶם עַל יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִינוּ עָלֵינוּ:

וַיאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכל וְלֶחֶם בַּבּקֶר לִשְׂבּעַ בִּשְׁמעַ יְהוָה אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לא עָלֵינוּ תְלֻנּתֵיכֶם כִּי עַל יְהוָה:

וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן אֱמר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם:

וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן:

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל משֶׁה לֵאמר:

שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמר בֵּין הָעַרְבַּיִם תּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלהֵיכֶם:

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפר עַל הָאָרֶץ:

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לא יָדְעוּ מַה הוּא וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵיהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עוֹמֶר לַגֻּלְגּלֶת מִסְפַּר נַפְשׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ

וַיַּעֲשׁוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: וַיָּמדוּ בָעמֶר וְלא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לא הֶחֱסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ:

וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר:

וְלא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצף עֲלֵהֶם משֶׁה:

וַיִלְקְטוּ אתוֹ בַּבּקֶר בַּבּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעמֶר לָאֶחָד וַיָּבאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַגִּידוּ לְמשֶׁה:

וַיּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעדֵף הַנִיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבּקֶר:

וַיַּנִיחוּ אתוֹ עַד הַבּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לא הָיְתָה בּוֹ:

וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לא תִמְצָאֻהוּ בַּשָׂדֶה:

שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לא יִהְיֶה בּוֹ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקט וְלא מָצָאוּ:

וַיּאמֶר יְהוָה אֶל הַשִּׁשִׁי משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמר מִצְוֹתַי וְתוֹרתָי:

רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נתֵן לָכֶם בַּיּוֹם לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי:

וַיִּקְרְאוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ:

וַיּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלא הָעמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלא הָעמֶר מָן וְהַנַּח אתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל משֶׁה וַיַנִּיחֵהוּ אַהֲרן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:

וְהָעמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:

אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם.

כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם.

עוד באתר:
יורם אטינגר: “בארה”ב עדיין לא נפל האסימון שהבעיה האיראנית היא איום עליהם”