הלכה אקטאולית: האם מותר לאכול במסעדה שאין לה כשרות?

בשיעורו האחרון הדגיש הרב שי טחן, ראש כולל "שערי עזרה" בברוקלין וראש בית הוראה "ארזי הלבנון", כי אין לאכול במסעדה אלא אם יש בה משגיח כשרות המוחזק כירא שמים והבקיא בהלכות הנוגעות לענייני המאכלים המוכנים במטבח.

לדבריו, אין להסתמך על בעל המסעדה שמצהיר שהאוכל כשר, אף שחז"ל קבעו ש"עד אחד נאמן באיסורין". רש"י הסביר כי התורה האמינה לכל יהודי על הפרשת תרומה, על השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב, וכמו שנאמר בפסוק "וספרה לה" שנאמנת אשה נידה לספור לעצמה.

הרב טחן ציטט את דברי הגמרא במסכת עבודה זרה: "אין לוקחין יין, מורייס, חלב, מלח סלקונדקית, חילתית וגבינה אלא מן המומחה". רש"י פירש שחנוונים בסוריא נחשדו משום שמכרו לישראל מוצרים שלקחו מן הכותים, ולכן לא הקפידו על "לפני עור לא תתן מכשול".

הערוך השולחן הבהיר שדין זה נאמר בעיקר בסוריא שבה היו חשודים, ואילו בשאר מקומות ישראל מוחזקים בכשרות. אולם הרמב"ם כתב שבזמן הזה אין לוקחין מאכלים מכל אדם אלא ממי שהוחזק בכשרות, ולפיכך אין לחלק בין סוריא לשאר העולם.

הערוך השולחן הוסיף כי אמנם התורה האמינה לכל יהודי, אך חנווני קבוע שמוכר תמיד בכל עת נחשב כמי שמורה היתר לעצמו, ולכן אין לסמוך עליו.

הטור בשם הרא"ש ציין כי אף שעד אחד נאמן באיסורים, כבר נהגו ישראל שלא להאמין לקצבים, אלא מינו אנשים ידועים שיפקחו על השחיטה והבדיקה.

בדבריו הביא הרב טחן גם את דברי הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר) שכתב על החובה להקים מערכת כשרות שתשמש כחומה בצורה, כדי לוודא שכל מוצרי המזון הנמכרים במסעדות ובחנויות יהיו תחת השגחה מהודקת.

עוד הביא את דברי הישועות יעקב שקבע כי בכל תקנה הנוגעת לרבים יש לחשוש אפילו למיעוט רחוק ולא לסמוך על רוב בלבד, ולכן יש צורך במנגנון השגחה מסודר ולא בהסתמכות על הצהרות בעל העסק.