"בכל שנה אני נקרעת במחשבה ליד איזה ילד לעמוד" • מצמרר

האישה שהפכה לסמל האמונה והתקווה בעם היהודי. זו שהקריבה את שני בניה למען בטחון הארץ, ועם זאת לא איבדה לרגע את האופטימיות, השמחה והאמונה.
עד כמה שונה יום הזכרון השנה מכל שנה אחרת?
מרים פרץ, כלת פרס ישראל, אם שכולה שאיבדת את שני בניה אוריאל ואלירז פרץ הי"ד בראיון מצמרר ומרגש ליקי אדמקר ודודי שוומנפלד ב'ישר ולעניין': "כשאני מגיעה להר הרצל אני נקרעת במחשבה ליד איזה ילד לעמוד שניהם קבורים במרחק של שני 2 מטרים אחד מהשני. ובכל פעם אני לא יודעת, לעמוד ליד אוריאל או ליד אלירז. 6 שנים עמדתי ליד אלירז אמרתי שהוא חדש בהר הרצל ואמא צריכה להרגיל אותו לבית החדש. בשנה השישית החלטתי לעמוד ליד אוריאל. כשהגעתי להר ביום כזה, הרגשתי את הילדים שלי רבים בראש שלי: אוריאל אומר לאלירז אמא עומדת לידי השנה ואלירז אומר לאוריאל לא, אני רוצה אותה אצלי.
השנה אני עומדת בסלון ליד התמונות שלהם ושל בעלי שנפטר משברון לב. זה לא נורמלי שהורים קוברים את ילדיהם.
הקורונה הרחיקה אותנו פיזית אבל קירבה אותנו בלבבות. הלכנו יותר מדי לקניונים, אני חשה שעם שלם עומד איתנו, הרב עמר יודע שלילדים שלי אין אבא ואתמול הוא ערך להם אזכרה.
קריאת התהילים שקול ברמה זה לב, הילד שלי היה גאה באמירת התהילים, לפני שהיה חוזר הביתה היה הולך לבית המדרש ללמוד תורה. הוא אמר 'כדי להכנס הביתה אני צריך כח ואני שואב אותו בבית המדרש' לימוד תורה נותן לנו כח להמשיך לחיות
לא בחרתי בזה, הקדוש ברוך הוא נטע בי כוחות, אין אדם שאין לו כח ותפקיד האדם בעולם לגלות את כוחותיו. יש לנו בחירה, הקב"ה המליץ לנו לבחור בחיים. לא שאלו אותנו מתי לבוא ומתי לצאת מהחיים, אבל נבחירה שלנו היא איזה בן אדם להיות.
הבוקר קמתי, שתיתי. יש אנשים שלא יכולים לשתות. יש אנשים שלא קמו בבוקר. מבחן האמונה הוא לא בקריעת ים סוף, צריך לראות את הניסים בכל יום. שמחת החיים נובעת מהכרת הטוב על מה שבורכנו. יש לנו מדינה, יש לנו בית, יש לנו מה לאכול, חייבים להודות לקדוש ברוך הוא ולחיות בשמחה".