איך לבחור אבטיח? | ארלנגר מנפץ סטיגמות של ׳מייבינים׳

אני איש של חורף. קלאסי. שונא חום ולחות, מתעב את חוף הים והמסתאב, מחכה לגשם כמו חקלאי בשמיטה והשמש?! מבחינתי זה הדבר המיותר ביקום. טוב, קצת נסחפתי, אבל הבנתם את
הרעיון. אני וקיץ חברים בקושי.

אבל. ויש אבל. בקיץ, יש דבר אחד ששווה לסבול בשבילו את כל הסחי והסחל'ה, את טונות הדאודורנטים וקרמי ההגנה, את הלחות והדביקות והוא… קבלו אותו בטפיחות, מלך הקיץ הבלתי
מעורער, הלא הוא ידידי האבטיח.

שווה לסבול חום כפתחו של תנור, חמה שיוצאת מנרתיקה וזיעה ניגרת, ולו בשביל פרוסת אבטיח- אדום, מתוק, קר ועסיסי ואם אפשר עוד פרוסה מהפלא המיימי הזה, תבוא עליכם ברכה.
אם שרדתם עד כאן, הרי שהבנתם שאבטיח בקיץ, מבחינתי זו לא שאלה של האם, אלא שאלה של מתי וכאן צפה ועולה שאלת השאלות. איך בוחרים אבטיח?.
זו אחת הסוגיות האקוטיות שטורדת את מנוחתם של בני ישראל, מיציאת מצרים ועד היום. לכל אדם שפגשתי, יש תיאוריה מעניינת איך לדעת שאכן מדובר באבטיח ראוי לשמו ולא בספוג נוזלי
מנומר בגרעינים.

אחד המקומות המשעשעים בעיני, הוא עמדת האבטיחים בסופר מרקט. אתה רואה אנשים שנראים עם ראש על הכתפיים, חובטים באבטיחים כשהם צמודים לאוזניהם. כולם יודעים שצריך לשמוע
מן צליל כזה כשטופחים עליו, אבל בינינו, כמעט אף אחד אינו יודע להגדיר מהו הצליל הנדרש. והם ממשיכים לטפוח, לחבוט, לחפש סימנים על הקליפה, לבדוק אם הגבעול יבש מספיק, או שהוא
כציני הר הברזל. אתה רואה אותם מתלבטים ומתלבטים, בודקים עשרות אבטיחים וחוזרים לראשון ואז שוב מתחרטים ושוב ממתבוננים ביאוש נוראי על שיפעת הפרי שניצבת מולם ואין להם מושג
מה להחליט.

וכאן מגיעה שעתם הגדולה של ה'מייבינים'. למעשה מדובר בזן של אנשים, שיש להם פרצוף של 'מייבין'. הם מרמים את האבטיח כאילו מצאו אתרוג, הם תמיד יבדקו אבטיח או שניים, יטפחו עליו
כשעיניהם עצומות לבל יפספסו את הצליל הנחשק, הם אף פעם לא יקחו את האבטיח הראשון, הם יבדקו אחד, יניחו אותו בצקצוק בחזרה ואחרי 3-2 נסיונות, יעשו פרצוף מרוצה וימלמלו בקול תוך
שהם מוודאים שאיש אינו מחמיץ 'או, זה אבטיח. נדיר!'

באותה שניה יוצאות להן אל הדרך, 15 שניות התהילה. מיד כשה'מייבין' מניח את אבטיחו העגלה, נצמדים אליו ההססנים. 'תגיד, זה אבטיח טוב?'
'אעעע, זה לא משהו, הנה, קח את זה. כמו דבש, באחריות'

'אולי אתה יכול לבחור גם לי?' שואלת אשה שאוחזת בידה אבטיח ונראה שאין לה מושג בטפיחות אבטיחים.
המייבין מיד ממשיך להפגין כישורים, פוסל אבטיח מימין, בודק אבטיח משמאל ומכריז ' עזבי את האבטיח הזה, את פותחת אותו בבית וכולו לבן ונוזלי. קחי את זה'. אומר ושולף אבטיח. האשה
מודה לו בהתרגשות: 'אני אף פעם לא מוצאת אבטיחים טובים'

ה'מייבין' מנפח את חזהו ומכריז כי הוא דור שביעי לחקלאים, לסבא שלו היתה מקשה במגדיאל ' זה נסיון של שנים, טאץ' של חקלאי,
זה לא משהו שאפשר ללמוד, אני אצלי זה מדע מדוייק כל אבטיח דה בסט'. לך תתווכח עם דור שביעי למגדלי אבטיחים…
האיש מכוון את המילים הכה צנועות לאוזני, שכן אני נותרתי אחרון בעמדה, מלבד אותה אשה שכבר זכתה בשירותיו. אבל אני, בלי
להתרגש ובנון שלנטיות, לקחתי דווקא את האבטיח שכבוד 'המומחה' פסק שהוא לבן והעמסתי אותו על העגלה. בלי ללטף, בלי
לטפוח ובלי לבדוק את העוקץ.

'עזוב אותך מהאבטיח הזה, הוא לא שווה שקל, בוא אני אבחר לך אחד שלא טעמת כמותו בחיים'
'אני כבר בחרתי' אמרתי. תוך שאני דוחף את העגלה קדימה לעמדת המילונים.
'אתה עושה טעות, בוא אני אבחר לך אחד…'

לא השתכנעתי.
חייכתי והמשכתי הלאה. הגעתי הביתה, אפסנתי את האוצר במקרר (את האבטיח, המייבין התאפסן במקום בלתי ידוע מבחינתי) ובשבת פרסתי אותו בכבוד השמור למלך הקיץ הבלתי מעורער
שלי.

בין לבין, מתברר שמדובר באבטיח נדיר! הצבע האדום העז, המרקם המדויק השתלב במתיקות הרצויה, בקיצור אבטיח שלמות, מלמיליאן על הסכין.
מסקנה. רוצים אבטיח טוב? פשוט תקחי את האבטיח שהכי נראה לכם. כי ביננו, אם האוכל טעים לפי האורחים אין סיבה שהאבטיח לא יהיה בהתאם.
ול'מייבין' שמן הסתם הולך להתקע עם אבטיח לבן, קבל עצה של מומחה…תחזיר אותו וקח אחר. ואם אתה לא מצליח להחליט, פשוט תחכה לאבטיח שמייבין אמר שהוא לבן….
וככה כדי שיחשבו שאתה באמת 'מייבין', תן כמה צ'פחות על האבטיח .