"אולי תחייך כמו תמיד?" // טור פרידה מר' אברהם רוזנשטיין ז"ל

"אין טוב יותר מזה" כך כתבת בסטטוס שלך.

אברימי, זה משפט שכל כך שיקף את אופייך ומידותיך. ראית את הטוב בכל מצב ובכל אדם. תמיד ראית את הטוב שסובב ועוטף את העולם.

כעת אין טוב מזה עבורך. נגאלת ממכאוביך, מייסורך. מקומך בעולם שכולו טוב זה הטוב עבורך.

במשפט זה ציווית עלינו את החיים במותך. מסר חזק תראו בכל דבר את הטוב כי זה הטוב האמיתי וטעם החיים.

בפרופיל שלך משתקפת תמונת ילדתך, פנים חייכניות כמו שלך. בלכתך העברת לה מסר כצוואה: "ביתי היקרה. תמיד תדעי אין טוב מזה" (כמה שהמסר עמוק וחזק).

בכל יום אחה"צ היית נכנס לרדיו. חיוך תמיד היה מרוח על פניך והקרין טוב וחיוביות על סובביך. נתת תחושה של אוזן קשבת, משהו פנימי שמשדר עומק הקשבה, לא מהאוזן לבחוץ. אלא מהאוזן אל ליבך פנימה. ידעת לייעץ, ידעת לומר מילת תמיכה. ידעת להיות שם בשביל השני.

אמש נודע לנו שאתה חולה. ההלם לא הספיק להתאקלם בתוכנו. הספקנו בקושי לקרא פרק תהילים לרפואתך, בקושי עלה עמוד השחר וכרעם חזק ביום בהיר נפלה עלינו הבשורה המרה על לכתך מהעולם.

אברימי איננו!

הותרת אותנו כאובים, שבורי לב. קירות הרדיו ספגו היום את צער לכתך. השידורים לא נפתחו כהרגלם. כל שדרן חש צורך לפרוק בראשית תוכניתו את צערו האישי. ישיבת הנהלה נפתחה בדברים לזכרך. הרדיו חש בלכתך מהעולם. הרגשנו בן משפחה שאיננו. חטפנו טלטלה רצינית. "שוב יום אחד לפני מיתתך" – קיבל פרופרציה, משמעות אחרת.

הכאב רק חיזק את מה שהיית בשביל כולנו. דמות וסמל אישיות לדוגמא.

אברימי. אנחנו ילדים גדולים מבינים שצריך להמשיך כי חשבונות שמים מי יבין מי ידע.

ארבעה ילדים הותרת. 4 פרחים טהורים אנו מתפללים עבורם שימצאו את הכח שניתן להם טרם קבלו את הנסיון הלא פשוט הזה ובטוחים שתמשיך ללוותם מלמעלה. כי הרי זה מה שהיית איש משפחה בכל מובן המילה.

אולי תחייך כמו תמיד? אולי תגיד שזה רק דמיון? שכל זה רק חלום?

לצערנו זו מציאות. אלו החדשות הכי סוערות. לא היה צורך לערוך אותם.

יהי זכרך ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה