עושים לכם סדר: כך ראוי להתפלל בראש השנה

בשבוע הבא יציין עם ישראל את ראש השנה, יום הדין שבו הקדוש ברוך הוא דן את העולם כולו ואת כל אחד מברואיו בפרט. בתי הכנסת יתמלאו מתפללים המבקשים חיים טובים ומתוקים, אך לא מעט אנשים תוהים מה נכון לבקש ביום הקדוש ומה רצוי להימנע מלהזכיר בתפילה.

ההלכה מבהירה כי אף שבשבתות וחגים אחרים אסור להרבות בבקשות אישיות, בראש השנה הדבר מותר ואף מתבקש. הסיבה לכך היא שבימים אלו מוכרע גורלו של כל אדם ולכן נקבעו כימי תפילה ובקשה. על אחת כמה וכמה שיש מקום ורצוי להרבות בבקשות רוחניות – לשוב בתשובה שלמה, להצליח בלימוד התורה, להוסיף במעשים טובים ובחסד.

על פי דברי הפוסקים, המקום הנכון להוספת בקשות אישיות הוא בסוף תפילת הלחש, בקטע “אלקי נצור”. כך כתב בעל ספר הליכות שלמה. אולם גם כאשר האדם מבקש על צרכיו הפרטיים, אסור לו לשכוח את עיקר ייעודו של היום: המלכת הקדוש ברוך הוא על כל העולם. סדר התפילות במחזורי ראש השנה מבטא זאת היטב, כשהמרכז הוא תפילות המלכת השם, זיכרון ושופרות.

על האדם להשתדל לחוש ביום זה את פחד הדין. כך כתב הרמב”ם בפירוש המשניות (סוף פרק ד’ במסכת ראש השנה): “לא היו קורין הלל, לא בראש השנה ולא ביום הכפורים לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו”. הרמב”ם הוסיף כי אין להרבות ביום זה בשחוק ושמחה, אלא יש להופיע בפני השם בארשת רצינית וביראת כבוד, אולם עם זאת הלב צריך להיות מלא ביטחון בהשם כי הוא שופט בצדק ומרחם על ברואיו.

חז”ל אמרו כי “שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה”. רש”י הסביר שכוונתם היא שעל האדם לבוא בראש השנה לפני בוראו כעני הדופק על הפתח בבקשה, כפי שנאמר “תחנונים ידבר רש”. הפרשנים הדגישו שאין מדובר בתחושה מדומה בלבד, אלא במציאות ממשית. כאשר האדם ניצב לפני הקדוש ברוך הוא ביום הדין, עליו לדעת שאין לו כלום בידו וכל חייו – בריאותו, פרנסתו, משפחתו וכל צרכיו, תלויים בהחלטה החדשה שנחתמת ביום זה.

גם לבכי יש מקום בתפילה. אם הדמעות נובעות מתוך תחושת דבקות והתקרבות להשם, הן מתקבלות ברחמים והקב”ה מתמלא על האדם חסד. אך אין לבכות בכי של צער וייאוש. הנביא נחמיה (ח, ט) אמר על יום ראש השנה: “אל תתאבלו ואל תבכו, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו, ואל תעצבו כי חדות ה’ היא מעזכם”. גם פוסקי ההלכה מאוחרים יותר, בהם בעל ספר תשובות והנהגות (חלק ב’ סימן רסח), הדגישו כי אין מקום להתאבל ביום זה אלא לשלב בין יראה ושמחה, בין תחושת הדין לבין תחושת הקרבה לקדוש ברוך הוא.

התפילה בראש השנה היא אפוא לא רק בקשה אישית, אלא גם ביטוי לעמידה משותפת של כל עם ישראל לפני בורא העולם. זוהי הזדמנות לחידוש הברית שבין האדם לבין אלוקיו, הזדמנות שבה האדם מפקיד את כל חייו מחדש בידיו של מי שאמר והיה העולם.

המסר המרכזי של חז”ל, הרמב”ם ושאר גדולי ישראל ברור: בראש השנה יש לשפוך את הלב בתפילה כנה ואמיתית, אך עיקר המוקד צריך להיות ההכרה שיום זה נועד להמליך את הקדוש ברוך הוא על כל העולם. מתוך כך, כל בקשה פרטית, גדולה כקטנה, נכללת בתפילה כוללת של עם ישראל כולו המבקש שנה טובה ומתוקה, שנת חיים וברכה.