מירי גפן // אייכה

בימים שהעולם צמא לאמפתיה. אמפתיה לחולי קורונה, אמפתיה למבודדים, אמפתיה לצוותים רפואיים, אמפתיה לאלו שנהפכו למובטלים, אמפתיה לדאגת בעלי השמחות, אמפתיה לבעלי העסקים, אמפתיה להורים שחופשת ילדיהם הוקדמה והתרחבה וצריכים למצוא פתרון.

אמפתיה לכל האומנים, הזמרים והתקליטנים.

העולם צמא שנשיר עימו באמפתיה אנושית. גם אנחנו בתוכו. בואו נדבר גלויות כמו ששולי רנד שר…

רבונו של עולם, אם נדבר גלויות לפעמים אין בנו כח בעולמך לחיות.

אנה מפניך נסתתר? אם גם עם מסיכה על פנים מנגיף קורונה קטנטנן איננו מצליחים להמלט.

מה נטען? מה נצטדק? מה נדבר? הרי לפניך הכל גלוי, הכל מונח. אין לך צורך בתמונות וסרטוני רשת, לא בעדכונים מהשטח, לא בדיווחים ישירים, גם לא במהדורות חדשות מרכזיות.

רחום וחנון הן לפניך הכל גלוי, כאן יהודים שעל חוט השערה ואי וודאות תלויים, נלחמים בדאגה, ביאוש המכרסם כמעט כתולעת, הרוגע נמנע מאתנו, עוד מעט תלקח גם הדעת.

קולות שנאה לדת קוראים לסגור ישיבות, אבל אנחנו בחושך ממשיכים לחתור, שואלים ומבקשים אייכה? אייכה?

אותם שוטרים, חסרי אנושיות שולחים בנו חיצים. אותו נגיף, הולך ומתעצם, אנו משתדלים לא להתביין, בעלי עסקים נעשו לשבורי כנף, הן על כך יעידו הכיס, הדאגה וחוסר הנודע, וכשמשטרת ישראל פוקדת על עוברי אורח לעצור, למרות הכל אנו ממשיכים בכח לחתור, שואלים, מבקשים אייכה?!. בסופו של יום, נצעק ונספר איך בתקופה זו אנו נאלצים בחושך לחתור, לשרוד, לשמור ולהשמר, נשאל ונבקש וכה נכסוף אייכה?!

רבונו של עולם, הן לפניך הכל גלוי, אינך זקוק למח"ש בשביל להבין, אינם נסתרים דרכי שוטרי עמך ישראל ולא אטימותם, רגישות לילדה בת 13 שלרגע שכחה לשים מסכה על חוט שערה תלוי, בסופו של יום נצעק על אגרופים, מכות נמרצות עד זוב דם בחפים מפשע ובמחוסרי יכולת הגנה על עצמם, נשאל ונבקש תגובת משטרת ישראל. אייכם?!

רבונו של עולם, אם נדבר גלויות, לפעמים אין בנו כח בעולם עם קורונה לחיות, גל ראשון, סגר, ים אבטלה, אנשים רעבים לפת לחם, בידודים ויש גם יתומים, גל שני שמרקד בכל הסביבה. אנה מפני הנגיף נסתתר? הרי פוגע כמעט בכל בית, שכונה, מקום עבודה, בית ספר וישיבה. מה נאמר? מה נספר? הרי לפניך הכל גלוי, הכל מונח.

רק נצעק, אליך נתחנן אייכה?