איך בונים "תיבת נח" רוחנית בבית? העצה של גיטי גרומן לכל אמא

"היום כל כמה שנים זה כמו שני דורות. הילדים הגדולים בבית הם כבר עשרה דורות מהקטנים", כך פותחת גיטי גרומן, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים, את הראיון לשפרה גרימברג חריטן שעוסק באחד הנושאים הבוערים ביותר בכל בית יהודי: הפער הבין-דורי והיכולת לחנך דור שצורך מידע וסמכות בצורה שונה לחלוטין ממה שהכרנו.

בתשובה לשאלה האם הערכים שלנו צריכים להשתנות, גרומן נחרצת: "ממש לא. הערכים – יראת שמיים, מידות ודרך ארץ – חייבים להישאר איתנים. השינוי הוא בגישה".

היא ממשילה את ההורה למדריך טיולים: "הורות היא מלשון 'הורה', מורה דרך. אם המדריך יודע את המפה ואת הכיוון, הקבוצה תלך אחריו בביטחון. ברגע שההורה נכנס לספקות ולא בטוח בדרך שלו, הילדים מרגישים פחד ומאבדים את האמון".

גרומן נוגעת בנקודה רגישה: המעבר מהחינוך של פעם, שהיה לעיתים מאופק וחסר ביטויי אהבה גלויים, לדור הנוכחי. "גדלנו במציאות שבה היה קשה להגיד 'אני אוהבת אותך'. הייתה הרבה ביקורת. היום, הדור הרבה יותר עדין. זה דור שזקוק לאישור ולגב מהבית כדי שלא יצטרך לחפש אותם בחוץ, בטלפון או בחברה".

גרומן לא מדברת רק מתוך תיאוריה. בראיון היא משתפת באומץ בניסיונה האישי עם שני ילדים "מתמודדים". "זה לא קל לאהוב ולתת גב כשהילד עושה בדיוק ההפך מהערכים שלך. זה דורש עבודה עצמית פנימית, לא חיצונית. לאהוב את עצם הנשמה שלו, מעבר ללבוש ומעבר להתנהגות".

העצה המעשית של גרומן להורים שחווים קושי היא לעצור ולשאול: מה מפעיל אותי כרגע? "בדרך כלל כשהילד עושה משהו שלא לטעמנו, הנפש הבהמית מפעילה אותנו – פחד, בושה מה יגידו, חרדה על הילדים האחרים. אלו 'קליפות' שמפריעות לנו לראות את הילד".

לדבריה, המפתח הוא לזכור שהקדוש ברוך הוא בחר בנו כאימא וכאבא המדויקים ביותר לילד הזה. "אם את לא נקייה מבפנים ומגיבה מתוך כעס – עדיף לשתוק. פשוט להסתכל לילד בעיניים ולהבין למה הוא זקוק. כשהורה נותן יד לילד בדרך הקשה שלו, הילד מרגיש שהוא לא לבד – ויש לו סיכוי הרבה יותר גבוה לצלוח את הקושי".

האזינו לראיון המלא מתוך "דנה בסוגיה":