לרוץ 100 קילומטר: "זה אתגר ששם אותך על הקצה"

הכירו את: אירית שפיר, 50, אחות מוסמכת, נשואה ואמא ל- 4 בנות. תמי גיטליץ, 49, אקטיביסטית בתחום ההזדקנות, נשואה ואמא ל 6 וסופי חסין, 49, אשת הייטק מצליחה.

"זה אתגר ששם אותך על הקצה" אומרת תמי, "הדרך לצלוח אותו הוא להאמין בכוח העצום הטמון בכל אחד מאיתנו". "אולי זה קרה אחרי אולטרה מרתון של 66 קילומטרים שהתקיים ב2016 או במרתון הראשון שעשינו ב-2015, אולי אחרי קריאת הספר 'נולדנו לרוץ' וספרים דומים של רצי אולטרה מפורסמים" סופי מנסה להיזכר. "ייתכן וזה קרה הרבה לפני שידעתי על קיום מושג אולטרה מרתון, וכמה קילומטרים יש במרתון" היא מסכמת בחיוך.

כמו רוב האנשים, רוב חיי חשבתי על ריצת מרתון כמעשה של גיבורי על וזה משהו שקשה מאוד, בטח לבן אדם רגיל ובטוח לאחת כמוני. תמיד הייתי ילדה חכמה ומוכשרת אבל ספורט אף פעם לא היה חלק מחיים שלי.
לקחתי את הקביעה הזו כמצב ברור מאליו, למרות שלא הייתה לי שום בעיה רפואית. גם בגיל 30 כשלפתע הבנתי שאני לא מסוגלת לרוץ שתי דקות אחרי אחיינית, זה לא הפריע לי. עדיין לא ברור למה האירוע הזה כל כך השפיע עליי, אבל קיבלתי החלטה להתקרב לספורט וכמו כול הדברים שאני עושה התחלתי בצעדים מאוד קטנים ולרוץ 100 קילומטר זה בעצם אותו דבר בדיוק רק עם יותר התמדה.

ולפעמים מתחילים לרוץ דווקא מהקושי וזה מה שקרה לאירית לאחר שאביה נפטר מסיבוכי סכרת, היא מתארת את תחילת הריצה, "כל קילומטר הרגיש לי כמו מסע כומתה, אבל ההישגים הגיעו לאט לאט ואחרי העשרה הראשונים האמנתי שהכל אפשרי". אירית מתארת את ריצת ה 100 כנגד כל הסיכויים עם התפרצות הקורונה, אבל היא וחברותיה מאמינות בחוסן פיזי ומנטלי שיעזור להן להתגבר על כל מכשול.

להיות קשוב לפחד וללא נודע, כמו שקורה לנו עם הקורונה אומרת לנו תמי ואירית מוסיפה שלא נשכח את החברות שהיא מצאה בגוף ובנפש שלה עצמה והכי חשוב לא לשכוח למצוא שותפות אמיתיות לדרך.

גולדי גלהר מנכל"ית תרבותא ומנהלת קהילת "טמפו לייף" • רוצות להיות חלק מקהילת הנשים הספורטיביות? כנסו לקהילת tempolife בפייסבוק ובאינסטגרם:

פייסבוק

אינסטגרם